שירה #שירה עברית
דעסא־קרקוביאק ומחול הקורונה (שבילי־אור, 2020)
הספר, פרופ' ניצה בן-דב, כלת פרס ישראל (תשפ"א): השיר הפותח את הספר, דעסא-קרקוביאק ומחול הקורונה, "קורונה ב'מלכות' ו'בינה'" והמוטו מדברי אלברט איינשטיין שהוצב בראשו – "כולנו מחוללים לצלילי מנגינה מסתורית מנוגנת על-ידי חלילן בלתי נראה" – כמו גם תיאור מעשיו של החלילן הקטלני הפועל במסתרים (מְכַרְסֵם בְּכָל אוֹצָר, עָלוּם וְנֶעֱלָם / מִתְרַבֶּה מְהֵרָה מִן הַסַּרְטָן / מְהָרֵס הַס כָּל שֶׁבָּנָה אָדָם), שגורם לנו, בני אנוש, להתרוצץ באי ודאות – מכנס אל תוכו את כל מה שנאמר עד כה על הפואטיקה והתמטיקה של הקובץ כולו: המבט החודרני, הממושך והבלתי מתפשר של הדוברת השירית אל צפונות הקיום, התנועתיות שהיא ספק מחול ספק רעידת אדמה, ההעזה לשיר את האקטואליה, והיכולת למתוח גזירה שווה לכל באי עולם, גם דעסא (ריקוד תימני כסימבול לעולם המזרח האוניברסלי) וגם קרקוביאק (ריקוד פולני כסימבול לעולם המערבי האוניברסלי). "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את העולם והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה של המשוררת, רחלי אברהם-איתן, למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש." שירה שבה התנסויותיה היומיומיות של המשוררת מתערבבות עם מחשבות מטאפיזיות והופכות למכלול אחד. כך בשיר הנקרא "רחל האם – רגע מכונן". הקשר של המשוררת לרחל האם הוא כמובן דרך השם, שהרי שמו של אדם גורם, אבל גם דרך החיים והמוות. רחל האם מתה בדרך אפרתה ויעקב מאן להתנחם, "לְרָחֵלִי נֵצֶר לָאֵם / שִׂחֵק מַזָּל, / 75 מְנוֹת דָּם / הֵשִׁיבוּ נֶפֶשׁ / לְעֹרֶק עוֹלָם". היא אתנו וגם שירתה. ד"ר יאיר קורן מימון: חוקר ספרות ומרצה: "רחלי אברהם איתן היא אחת המשוררות החשובות שפועלות כיום בנוף השירה העברית והישראלית. רחלי שהחלה את כתיבתה הספרותית עם צאת ספרה הראשון "בוקר ירוק" ב-1997 בהוצאת ספריית פועלים בעריכתו של המשורר נתן יונתן הוכתרה כבר אז על ידו בתואר- "משוררת", ואכן הספר זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים, בפרס אדלר ובפרסים אחרים. מאז ממשיכה רחלי לכתוב ולהוציא לאור ספרי שירה שאף הם זכו להערכה ולהוקרה וכן בפרסים. כתיבתה הלירית של רחלי מחוברת לסובב אותה במעגלי משפחה, חברה ולאום. ובלשונה של פרופ' ניצה בן-דב: "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את הארץ והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש." שיריה של רחלי נוגעים ללב ומרגשים, אלה שירים שיש בהם כאב, אובדן ומוות לצד חיים ושמחה, חירות ואהבה. השירים מעמידים עולם שמשיבים את הראייה הנכונה והאופטימית לחיים, יוצרים כוח ומעניקים עוצמה. שירתה של רחלי קשובה לטבע, לאדם ולזולת ומבקשת להשיב להם את הקשר ההרמוני שהופר. לרחלי יש את הכישרון המיוחד ליטול את היומיומי והפרוזאי ולהפוך אותו להתרחשות מפעימה ורבת עוצמה בממלכת הרגש והדמיון. רבים משיריה בעלי ניחוח מיסטי שמעוררים התרוממות רוח ומשיבים את האמונה ביכולת לשנות. שירים שמעודדים להוסיף ולעשות מעשים טובים. אני נוהג מדי פעם להפנות חברים לשיריה לא רק כמחווה להערכתי ואהבתי אליהם, אלא גם מתוך אמונה אמתית שהשירים עשויים לשנות את חייהם."
בובת האשבול (הקיבוץ המאוחד, 2014)
בובת האשבול - ספר השירים השמיני של רחלי אברהם-איתן, נולד לאחר הפרידה הקשה מאחותה ברוריה ממחלת הסרטן. אך הוא כולל בחובו שירי משפחה, שירי אהבה, שירים חברתיים ולאומיים הקשורים בבעיות השעה, שירים ארספואטיים המתייחסים למצב השירה בימינו ועוד. הספר כולל חמישה שערים: "בובת האשבול", "לזכרם", "סטינו מעץ הדעת", "חצי עולם" ו"בתלמי יצירה". בספר 110 שירים ואחרית דבר מאת פרופסור הלל ברזל, שניתח את השירים במבט כולל ובהתבוננות בשירים נבחרים. הציטוט שלהלן מתמקד בספר בובת האשבול: "ספר השירים שלפנינו הוא דוגמה טובה לפריצת דרך, מתוך שליטה באופני מבע מרובים, תוך הקשבה דרוכה לכל מה שהמסורת עשויה להעניק... מוצאים בשירתה עולם ישן, המנחיל מורשת מצוינת משירת תימן ופיוטי קודש, לצד עולם מודרני בעמידה על כתפי ענקים ועמם פוסט-מודרניזם, המתיר פריצוֹת דרך אישיות לחלוטין ומקוריוּת מפתיעה. החיבור בין ז'אנר לז'אנר בשירתה הוא מתוך חירות ובחירה. עבר, הווה ועתיד הגנוזים באותיות י ה ו ה נוכחים בשירה בזרימה מתמדת. הלשון עשירה ומורכבת מכל רובדי השפה: הלשון התנ"כית באווירת קדומים ביחד עם שפת המודרנה והפוסט-מודרנה, במונחים של תקשורת אלקטרונית ובמערבל, המערבל את כל הרבדים במעשה השיר, במעמדו המוחשי ובסמליותו. כל החיבורים מצויים בתנופה מתמדת של חידוש, של מסע והסתערות על נופי נפש ומסעות מתפעמים לנופי מראות מן הטבע... נדבך על גבי נדבך, ספר השירים בובת האשבול, שנוסף לבוקר ירוק (1997), קרן עין כחולה (2000), נופי הבית (2003), מעלית אל הים (2005), מחזור אור שיר ואישה (2009), סימפוניית אביב (2011), להעיר את האנזימים (2011) - ספריה הקודמים של המשוררת - בתוספות פואטיות פרי מחקר ולימוד מתמשכים; פואטיקה ושירה בהעשרה הדדית ובחדשנות. לפנינו מפעל פיוטי ססגוני, רב-כיוונים, המבטיח המשך בתמורה וברציפות."
להעיר את האנזימים (שבילי־אור, 2011)
פרופ' הלל ברזל מתוך הפרולוג: "להט האש המתהפכת - "הכרמל במרכבות אש ורוח עם תכון", השיר הראשון בספר השירים "להעיר את האנזימים", מזנק בהתעוררות של להבה בוערת. שיר אקספרסיוניסטי מובהק, בשורות ארוכות ברצף זורם, בלתי מופרע, במקצב חופשי, בדימויים מפליגים. תבנית היסוד בספר שיריה של המשוררת "מחזור אור, שיר ואישה" הייתה מחזורית, מעגלית בעיקרה. בשיר הפותח את הספר החדש בולטת התבנית הסולמית, כדין האש העולה ומיתמרת למרומים, ואין מי שיעצור בעדה. הסולם המגשר בין הר לשמים בנוי שלב על גבי שלב, נדבך מעל לנדבך, כמו ציר עולם המגשר בין שמים וארץ. הוא נבנה מלשון המראות, מהעין הרואה את הלהט, כמו זה של החרב הקדומה בצד הכרובים, ליד השער הקדום של גן העדן, חוסמת את הדרך לעץ החיים. המראות המגביהים מן הדוקר את העיניים לזועק למרום ואין מושיע. ההתפרצות הגדולה יודעת גם את ההיפוך, סימן ההיכר של הכוח הרטורי, הנשען על היפוכים מצומצמים בגבולות השורה או הבית השירי, וההיפוך הגדול, המחלק את היצירה כולה למסלול מתהפך בכיוונו. רקיעים בוערים, מסך לוהט, להבות בלהט אינסופי, ההר נשבר... ההתעוררות בכוח האנזימים, חיים בזרימתם, במבע פיוטי שעדותו אמת, מהישג להישג."
מחזור אור, שיר ואישה - כרך א
מירון איזקסון: "הקובץ הנרחב שלפנינו מאפשר לחוש את שירתה של רחלי אברהם־איתן כחויה נמשכת. סגולתם היא כּוח ילדותם הבוגרת והנבונה. הקורא מרגיש כמי שנכנס לבית ילדים ויחד עִמוֹ מתבגר. רחלי מצליחה להותיר בבשלות השירית שלה את טעם המאכלים והעיסוקים של שנותיה הראשונות ולהפוך אותם ליצורים מרובי שנים. החוויה השירית החשובה הזאת מושגת בין השאר על-ידי היותם של השירים משוחחים. בין אם יש פניה ישירה לאותו מאזין אלמוני ובין אם מדובר בשיר תיאורי, אין כאן כמעט מצב של מונולוג בודד. במובן זה התהליך השירי שלה הוא כ"קשת במרחב הענני" (מתוך השיר "זריחה חרפית"). שום דבר אינו נמצא לבדו, כולם מדברים ויש מי שמקשיב, תמיד ישנה רלבנטיות של שיחה כמו בין בת להוריה או בין אישה לאהובה. מובן שקיימת גם האכזבה. הערגה רבה כל-כך, עד שהיא מוכרחה להיפגש גם בהחמצה. "ימי מטפסים אל צוארך / כיערה ריחנית בלילה בהיר", נפתח השיר "ברית מופרת" ובסיומו: "בין גלגלי הזמן וגרגרי החול / התפזרו מִלות הברית". המשוררת מרבה לעסוק בכלי חיינו הקונקרטים ביותר ומקפידה שלא להתרחק לדימויי סרק רחוקים. גם צניעות אישית ושירית זאת תואמת את ימינו הראשונים בעולם כבני אדם "חדשים". "איך יכלתי להפתח / לאהבה / בקירות בטון / בתל–אביב" היא שואלת בשיר "שריטות בנוף אורבאני". כאן השריטות אינן בהכרח הכאב המטריד, אלא דווקא מאבק למיצוי הרגש הכן מתוֹך הלבנים הקרות. השירים מקשים ומניחים זה לזה כבני משפחה, אשר התרגשותם, מאבקיהם, נאמנותם ומורכבותם מתלטפים ללא הרף אלה באלה. הקורא בשיריה של חלי יודע שהוא מסייר בצבעי אישיותה, על קיפוליהם, יופיָם ושנותיהם מתוך אמינות וכישרון שירי בולטים ומרגשים." (מאזנים, כרך פב, תשסט, 2009)
מעלית אל הים (עתון77, 2005)
עיון ב"מעלית אל הים" מאת חלי אברהם-איתן מאת: אסתר ויתקון זילבר קריאה בשירי חלי איתן בספרה האחרון "מעלית אל הים" זימנה לי חווית הצצה לעולמה הנפשי והפואטי, וגילוי אמת פנימית חזקה מאוד. אמת זו נמסרת באמצעים פואטיים קלאסיים ומודרניים השלובים זה בזה. מראות השתייה של שירתה נהירים. קל ונעים להתחבר אליהם בעוצמות משתנות. חלי איתן משעבדת בשיריה את מרבית עולם החושים, חלק ניכר אך מסוים, של מראות הטבע, ומושגים מתחום ההבנה הפסיכולוגית כדי לתאר במדויק את עולמה הפנימי הדינאמי והחיוני, שהוא נתון לעתים בבדידות גדולה ומעיקה. בעולם המראות היא משתמשת במטאפורות יסוד החוזרות ונשנות בשיריה. אלו לקוחות מעולם השירה הקלאסית והרומנטית ובטבעיות גדולה ללא עכבות: המים, הים, האור, הציפורים. היא בת העולם המודרני, המאופיין בסממנים טכנולוגיים ופסיכולוגיסטיים, ועל כן היא מרבה להשתמש בהם בשיריה, כמו בשיר "דלת – החלום" (עמ' 69) "עוֹף דּוֹאֶה בְּחֶדְוָה בָּאֲוִיר הָרָטֹב מִשְׁתַּחְרֵר מִכִּבְלֵי אֶגוֹ"... בְּנִים לֹא נִים אֲנִי אַחֵר כְּבַמַּאי בְּמַאֲרַג מֵידַע תַּת-גַּלִּי "שֶׁל עָבָר, הוֹוֶה, עָתִיד"... ...וְזוֹרֵעַ פְּנִינֵי אוֹר בְּתַחֲנוֹת זְמָן שׁוֹנוֹת". האור מופיע בשיר כמטאפורה קבלית, המבטא אושר, התחברות עם היסוד האלוהי, העל-זמני. האור הנו מטאפורה מרכזית בשירתה של חלי וגם ממשות פיסית, ריאלית. בשיר אחר "כוח המים, מנוע הדם", זרם המים כזרם התודעה בנפש המיוסרת. הסלעים הם הקשיים, המחשבות הכפייתיות הטורדניות שבנפש. הסלעים "כהתנחלות חוץ". מטאפורה המשקפת עמדה פוליטית כדרך אגב. הנפש נרפאת מכוח המים הזורמים ושוטפים את הסלעים ומסיטים אותם לצדדים. המים בשירת חלי הם ממשות מרפאת וגם מטאפורה מורכבת מרכזית. המים בשיריה עוצמתיים, נמצאים בתנועה דינאמית. כגלי ים, כגשם סוחף, אך גם רכים ומלטפים. בשיר "סופה" נמצא תאור סוחף של חוויה אישית, כמאורע בטבע. הטבע סוער, ממש צונאמי. הים, החוף, השמים, ברקים, גשם ניתך ומצליף כסערת מלחמה. לתוך תאור הטבע משולבים מושגים טכנולוגיים מודרניים, מוכרים לכל אחד המעבירים חוויה אותנטית, שהקורא יכול להזדהות עמה: "... דְּמָמָה מְיַלֶּלֶת הֶמְיָה בַּחוּצוֹת קֶצֶר חַשְׁמַלִּי מְבַלְבֵּל בֵּין חֲשֵׁכָה שֶׁבִּפְנִים וַחֲשֵׁכָה שֶׁבַּחוּץ קַו נִתָּק וְגֵו לָבָן מַרְטִיט בְּכֵהוּת בַּחֶדֶר"... בסופו של השיר הרגשתי כאילו אני זו שעברתי את הסופה הקשה. לעומת הסערה הפורצת את גבולות האני, ומביאה את היקום לתוך רשות הפרט ללא רשות, אנו מוצאים תאור חווית חיים קטנה, ביתית חמימה ומפתה. הרשות לגעת בקטנות חיי היום-יום ולגלות בה טעם של מעבר לחוויה החושנית. החוויה החושית הופכת לחוויה רוחנית מוזיקלית. "טעמו המתוק של הבצל מטגן מתנגן על הלשון". סינתזה המגלגלת את חוש השמע, האחראי על הולכת החוויה הרוחנית, אל החוויה הקולינארית ומעלה אותה אל הממד הרוחני. אחזור אל מוטיב האור בשירי אברהם-איתן. האור מבטא את המימוש הארוטי, כמו בשיר היפהפה "לבנה" עמ' 60. האור בשיר מקורו בקבלה היהודית. הלבנה המתמעטת ומתמלאת במחזוריות היא סמל להשתוקקות לגאולה האישית. המאור הגדול הוא הגבר האוהב המעניק מאורו למאור הקטן, הלבנה, האישה. במחזוריות של הלבנה המתמלאת באור ומתרוקנת ממנו, נמצא את המימוש הארוטי הפוקד את האישה מעת לעת..." (מתוך: פסיפס, גל' 62, (חורף תשס״ו 2005), עמ' 31־33
נופי הבית, כרמל, 2003
"הספר "נופי הבית" של רחלי אברהם־איתן עומד הפעם בסימן הגעגועים אל הילדות, אל הבית הישן. ספרה הקודם בישר את הכיוון של המשוררת : חיפוש עולם אבוד, כתיבת רקוויאם לעולם שהיה, ניסיון למצוא בעולם הילדות יסודות של טוהר וקודש שיחזקו את העולם של היום. בספרה הקודם " קרן עין כחולה " כתבה חלי איתן על עולם הילדות : "את המים בבריכה יטהרו/וצחוק הילדים ימשיך להדהד/ בין עבר הווה ועתיד/ כובש את הזמן המשתנה/ והסנה לא יאוכל ". חלי ממשיכה אותו קו מספרה הקודם: ניסיון לברוא התחלה חדשה, משאלה של המשוררת לטיהור הההויה האפורה משיירי העולם הישן שקרס. הטוהר והילדות מסמנים אופק אחר: דרך להוביל את העולם החדש שנוצר. קרן העין הכחולה ("קרן עין כחולה, עקד 2000) בישרה נתיב אחר ואור אחר. השיר הפותח את המחזור "נופי הבית הישן" הוא "אבי נתן לי" (עמוד 29). בעיניי השיר הזה מביא בקליפת אגוז את רוח הספר כולו... "
בוקר ירוק, ספריית פועלים 1997
על ספר זה כתב המשורר נתן יונתן, עורך הספר: "שירה שיש בה רעננות של הסתכלות ושל ביטוי; תום, רוחב־דעת ורוחב־לב במגע עם העולם, עולם הטבע והעולם האנושי, שמחת חיים וסגולות שבעת הזאת מתקשים משוררים צעירים לבטא, ועם זאת יש בה פיכחון ומבט אירוני בחיים, תבונה של בגרות וסממני כתיבה שאנו מונים במודרנה". הספר זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים (1997), בפרס אדלר (1998) ובפרס אח"י (1999). נימוקיה של וועדת השופטים להעניק את פרס שר החינוך לספר הבכורים "בוקר ירוק": "שיריה של רחלי אברהם־איתן עוסקים בנושאים מגוונים; בהם שירי נוף כפריים, שירי אהבה וכמיהה, נשיות וגבריות, חוויות ארוטיות, גוף ונפש, מצבי רוח, מצבים קיומיים, תוך שימוש במונחים מדעיים וקוסמיים. שפתה בהירה, ביטויים לשוניים ציוריים ומוסיקליים מקוריים, תוך התייחסות גלויה אל קודמיה בספרות העברית וזה בהחלט לזכותה." לרכישת הספר "בוקר ירוק" בפניה ישירה אל המשוררת במסנג'ר בדף הפייסבוק: chelly abraham-eitan בקישור: https://www.facebook.com/רחלי-אברהם-איתן-משוררת-807474985933451/ ובאימייל: paths.light@gmail.com או באתר בוקספר בקישור: וכן באתר הקיבוץ המאוחד-ספריית פועלים בקישור: בוקר ירוק אברהם-איתן חלי (kibutz-poalim.co.il)