שירה #ספרות עברית
כמעט בית (שבילי־אור ועמדה)
הספר "כמעט בית" מבטא את השתוקקות המשוררת לבית בטוח על כל משמעויותיו ברובד האישי וברובד החברתי־הלאומי־המדיני. הבית, על כל משמעויותיו הליריות והקולקטיביות־הלאומיות, הוא לייט מוטיב גם בספריה הקודמים של רחלי אברהם־איתן (ובפרט "נופי הבית" 2003 ו"מחזור אור, שיר ואישה" 2009, מהדורה 2 2011) והוא רווח בכל שירי הספר החדש הכולל שירים גם מאז השבת השחורה. שבעה מדורים בספר: שערי בית, שערי בתים חרוכים, חבלי אישה, חבלי ארץ, שערי שמיים, שערי שיר ואפילוג. פרופ' ניצה בן־דב, כלת פרס ישראל תשפ"ב: "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את העולם והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה של המשוררת, רחלי אברהם־איתן, למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש. שירה שבה התנסויותיה היומיומיות של המשוררת מתערבבות עם מחשבות מטאפיזיות והופכות למכלול אחד." נשיא המדינה יצחק הרצוג: "...עיינתי בספרייך ('כמעט בית' ו'דעסא־קרקוביאק ומחול הקורונה') ומצאתי בין שורותיהם חיבור עדין ואינטיליגנטי בין האישי ללאומי, בין הפרטי לכללי - חיבור אשר מאתגר אותנו, יותר מתמיד, גם בחודשיים האחרונים. אשרייך שהתברכת בכשרון המאפשר לך לבטא בצורה רהוטה וייחודית את אשר משקף בוודאי תחושותיהם של רבות ורבים. מאחל לך עוד שנים רבות של וטובות של יצירה ועשייה". פרופ' נורית גוברין, חוקרת ספרות ומרצה: "...יש בשירים גם שילוב של ההיסטוריה היהודית רבת "בתים חרוכים" (67) עם זכר השואה: "אותו סרט על הצג / רק הצורר החלף." (66). מצאתי בשיריך שורות רבות, יפות, תמציתיות ומביעות מערכות ניגודים של עולם ומלואו, בצליליות מרשימה. כגון: ""שׂרועה על סף הסוף" (35); "השירה – חִסון למוטציות-הבדידות" (43); "גבעות-הלב המפֻיָּחות" (97). אלה שלוש דוגמאות מתוך רבות יותר, בשבח הביטוי התמציתי חובק־העולם שבשורות שיריך. רחלי, ספר עצוב, שעקבות הזמן ניכרים בו היטב ובה בעת חדור תקווה ואופטימיות, הוא חוליה חשובה ומגוונת במכלול יצירתך: מחקר, ספרות ילדים ובעיקר שירה. אני מאחלת לך המשך יצירה פורייה כמשוררת, כחוקרת, כעורכת, כמו"לית! ועיני אוהביך רואות ושמחות." ו עמוד מאמר כללי בו ניתן להשתמש על-מנת להוסיף תוכן לאתר האינטרנט שלך.
דעסא־קרקוביאק ומחול הקורונה (שבילי־אור, 2020)
הספר, פרופ' ניצה בן-דב, כלת פרס ישראל (תשפ"א): השיר הפותח את הספר, דעסא-קרקוביאק ומחול הקורונה, "קורונה ב'מלכות' ו'בינה'" והמוטו מדברי אלברט איינשטיין שהוצב בראשו – "כולנו מחוללים לצלילי מנגינה מסתורית מנוגנת על-ידי חלילן בלתי נראה" – כמו גם תיאור מעשיו של החלילן הקטלני הפועל במסתרים (מְכַרְסֵם בְּכָל אוֹצָר, עָלוּם וְנֶעֱלָם / מִתְרַבֶּה מְהֵרָה מִן הַסַּרְטָן / מְהָרֵס הַס כָּל שֶׁבָּנָה אָדָם), שגורם לנו, בני אנוש, להתרוצץ באי ודאות – מכנס אל תוכו את כל מה שנאמר עד כה על הפואטיקה והתמטיקה של הקובץ כולו: המבט החודרני, הממושך והבלתי מתפשר של הדוברת השירית אל צפונות הקיום, התנועתיות שהיא ספק מחול ספק רעידת אדמה, ההעזה לשיר את האקטואליה, והיכולת למתוח גזירה שווה לכל באי עולם, גם דעסא (ריקוד תימני כסימבול לעולם המזרח האוניברסלי) וגם קרקוביאק (ריקוד פולני כסימבול לעולם המערבי האוניברסלי). "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את העולם והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה של המשוררת, רחלי אברהם-איתן, למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש." שירה שבה התנסויותיה היומיומיות של המשוררת מתערבבות עם מחשבות מטאפיזיות והופכות למכלול אחד. כך בשיר הנקרא "רחל האם – רגע מכונן". הקשר של המשוררת לרחל האם הוא כמובן דרך השם, שהרי שמו של אדם גורם, אבל גם דרך החיים והמוות. רחל האם מתה בדרך אפרתה ויעקב מאן להתנחם, "לְרָחֵלִי נֵצֶר לָאֵם / שִׂחֵק מַזָּל, / 75 מְנוֹת דָּם / הֵשִׁיבוּ נֶפֶשׁ / לְעֹרֶק עוֹלָם". היא אתנו וגם שירתה. ד"ר יאיר קורן מימון: חוקר ספרות ומרצה: "רחלי אברהם איתן היא אחת המשוררות החשובות שפועלות כיום בנוף השירה העברית והישראלית. רחלי שהחלה את כתיבתה הספרותית עם צאת ספרה הראשון "בוקר ירוק" ב-1997 בהוצאת ספריית פועלים בעריכתו של המשורר נתן יונתן הוכתרה כבר אז על ידו בתואר- "משוררת", ואכן הספר זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים, בפרס אדלר ובפרסים אחרים. מאז ממשיכה רחלי לכתוב ולהוציא לאור ספרי שירה שאף הם זכו להערכה ולהוקרה וכן בפרסים. כתיבתה הלירית של רחלי מחוברת לסובב אותה במעגלי משפחה, חברה ולאום. ובלשונה של פרופ' ניצה בן-דב: "מאורעות לאומיים, אסונות ושברונים שפקדו לאחרונה את הארץ והמדינה נמהלים עם חוויותיה האינטימיים ביותר והופכים בנפשה למקשה אחת. את כל אלה היא מכילה בתוכה ונותנת להם מבע שירי אישי מרגש." שיריה של רחלי נוגעים ללב ומרגשים, אלה שירים שיש בהם כאב, אובדן ומוות לצד חיים ושמחה, חירות ואהבה. השירים מעמידים עולם שמשיבים את הראייה הנכונה והאופטימית לחיים, יוצרים כוח ומעניקים עוצמה. שירתה של רחלי קשובה לטבע, לאדם ולזולת ומבקשת להשיב להם את הקשר ההרמוני שהופר. לרחלי יש את הכישרון המיוחד ליטול את היומיומי והפרוזאי ולהפוך אותו להתרחשות מפעימה ורבת עוצמה בממלכת הרגש והדמיון. רבים משיריה בעלי ניחוח מיסטי שמעוררים התרוממות רוח ומשיבים את האמונה ביכולת לשנות. שירים שמעודדים להוסיף ולעשות מעשים טובים. אני נוהג מדי פעם להפנות חברים לשיריה לא רק כמחווה להערכתי ואהבתי אליהם, אלא גם מתוך אמונה אמתית שהשירים עשויים לשנות את חייהם."
מחזור אור, שיר ואישה - כרך א
מירון איזקסון: "הקובץ הנרחב שלפנינו מאפשר לחוש את שירתה של רחלי אברהם־איתן כחויה נמשכת. סגולתם היא כּוח ילדותם הבוגרת והנבונה. הקורא מרגיש כמי שנכנס לבית ילדים ויחד עִמוֹ מתבגר. רחלי מצליחה להותיר בבשלות השירית שלה את טעם המאכלים והעיסוקים של שנותיה הראשונות ולהפוך אותם ליצורים מרובי שנים. החוויה השירית החשובה הזאת מושגת בין השאר על-ידי היותם של השירים משוחחים. בין אם יש פניה ישירה לאותו מאזין אלמוני ובין אם מדובר בשיר תיאורי, אין כאן כמעט מצב של מונולוג בודד. במובן זה התהליך השירי שלה הוא כ"קשת במרחב הענני" (מתוך השיר "זריחה חרפית"). שום דבר אינו נמצא לבדו, כולם מדברים ויש מי שמקשיב, תמיד ישנה רלבנטיות של שיחה כמו בין בת להוריה או בין אישה לאהובה. מובן שקיימת גם האכזבה. הערגה רבה כל-כך, עד שהיא מוכרחה להיפגש גם בהחמצה. "ימי מטפסים אל צוארך / כיערה ריחנית בלילה בהיר", נפתח השיר "ברית מופרת" ובסיומו: "בין גלגלי הזמן וגרגרי החול / התפזרו מִלות הברית". המשוררת מרבה לעסוק בכלי חיינו הקונקרטים ביותר ומקפידה שלא להתרחק לדימויי סרק רחוקים. גם צניעות אישית ושירית זאת תואמת את ימינו הראשונים בעולם כבני אדם "חדשים". "איך יכלתי להפתח / לאהבה / בקירות בטון / בתל–אביב" היא שואלת בשיר "שריטות בנוף אורבאני". כאן השריטות אינן בהכרח הכאב המטריד, אלא דווקא מאבק למיצוי הרגש הכן מתוֹך הלבנים הקרות. השירים מקשים ומניחים זה לזה כבני משפחה, אשר התרגשותם, מאבקיהם, נאמנותם ומורכבותם מתלטפים ללא הרף אלה באלה. הקורא בשיריה של חלי יודע שהוא מסייר בצבעי אישיותה, על קיפוליהם, יופיָם ושנותיהם מתוך אמינות וכישרון שירי בולטים ומרגשים." (מאזנים, כרך פב, תשסט, 2009)
מעלית אל הים (עתון77, 2005)
עיון ב"מעלית אל הים" מאת חלי אברהם-איתן מאת: אסתר ויתקון זילבר קריאה בשירי חלי איתן בספרה האחרון "מעלית אל הים" זימנה לי חווית הצצה לעולמה הנפשי והפואטי, וגילוי אמת פנימית חזקה מאוד. אמת זו נמסרת באמצעים פואטיים קלאסיים ומודרניים השלובים זה בזה. מראות השתייה של שירתה נהירים. קל ונעים להתחבר אליהם בעוצמות משתנות. חלי איתן משעבדת בשיריה את מרבית עולם החושים, חלק ניכר אך מסוים, של מראות הטבע, ומושגים מתחום ההבנה הפסיכולוגית כדי לתאר במדויק את עולמה הפנימי הדינאמי והחיוני, שהוא נתון לעתים בבדידות גדולה ומעיקה. בעולם המראות היא משתמשת במטאפורות יסוד החוזרות ונשנות בשיריה. אלו לקוחות מעולם השירה הקלאסית והרומנטית ובטבעיות גדולה ללא עכבות: המים, הים, האור, הציפורים. היא בת העולם המודרני, המאופיין בסממנים טכנולוגיים ופסיכולוגיסטיים, ועל כן היא מרבה להשתמש בהם בשיריה, כמו בשיר "דלת – החלום" (עמ' 69) "עוֹף דּוֹאֶה בְּחֶדְוָה בָּאֲוִיר הָרָטֹב מִשְׁתַּחְרֵר מִכִּבְלֵי אֶגוֹ"... בְּנִים לֹא נִים אֲנִי אַחֵר כְּבַמַּאי בְּמַאֲרַג מֵידַע תַּת-גַּלִּי "שֶׁל עָבָר, הוֹוֶה, עָתִיד"... ...וְזוֹרֵעַ פְּנִינֵי אוֹר בְּתַחֲנוֹת זְמָן שׁוֹנוֹת". האור מופיע בשיר כמטאפורה קבלית, המבטא אושר, התחברות עם היסוד האלוהי, העל-זמני. האור הנו מטאפורה מרכזית בשירתה של חלי וגם ממשות פיסית, ריאלית. בשיר אחר "כוח המים, מנוע הדם", זרם המים כזרם התודעה בנפש המיוסרת. הסלעים הם הקשיים, המחשבות הכפייתיות הטורדניות שבנפש. הסלעים "כהתנחלות חוץ". מטאפורה המשקפת עמדה פוליטית כדרך אגב. הנפש נרפאת מכוח המים הזורמים ושוטפים את הסלעים ומסיטים אותם לצדדים. המים בשירת חלי הם ממשות מרפאת וגם מטאפורה מורכבת מרכזית. המים בשיריה עוצמתיים, נמצאים בתנועה דינאמית. כגלי ים, כגשם סוחף, אך גם רכים ומלטפים. בשיר "סופה" נמצא תאור סוחף של חוויה אישית, כמאורע בטבע. הטבע סוער, ממש צונאמי. הים, החוף, השמים, ברקים, גשם ניתך ומצליף כסערת מלחמה. לתוך תאור הטבע משולבים מושגים טכנולוגיים מודרניים, מוכרים לכל אחד המעבירים חוויה אותנטית, שהקורא יכול להזדהות עמה: "... דְּמָמָה מְיַלֶּלֶת הֶמְיָה בַּחוּצוֹת קֶצֶר חַשְׁמַלִּי מְבַלְבֵּל בֵּין חֲשֵׁכָה שֶׁבִּפְנִים וַחֲשֵׁכָה שֶׁבַּחוּץ קַו נִתָּק וְגֵו לָבָן מַרְטִיט בְּכֵהוּת בַּחֶדֶר"... בסופו של השיר הרגשתי כאילו אני זו שעברתי את הסופה הקשה. לעומת הסערה הפורצת את גבולות האני, ומביאה את היקום לתוך רשות הפרט ללא רשות, אנו מוצאים תאור חווית חיים קטנה, ביתית חמימה ומפתה. הרשות לגעת בקטנות חיי היום-יום ולגלות בה טעם של מעבר לחוויה החושנית. החוויה החושית הופכת לחוויה רוחנית מוזיקלית. "טעמו המתוק של הבצל מטגן מתנגן על הלשון". סינתזה המגלגלת את חוש השמע, האחראי על הולכת החוויה הרוחנית, אל החוויה הקולינארית ומעלה אותה אל הממד הרוחני. אחזור אל מוטיב האור בשירי אברהם-איתן. האור מבטא את המימוש הארוטי, כמו בשיר היפהפה "לבנה" עמ' 60. האור בשיר מקורו בקבלה היהודית. הלבנה המתמעטת ומתמלאת במחזוריות היא סמל להשתוקקות לגאולה האישית. המאור הגדול הוא הגבר האוהב המעניק מאורו למאור הקטן, הלבנה, האישה. במחזוריות של הלבנה המתמלאת באור ומתרוקנת ממנו, נמצא את המימוש הארוטי הפוקד את האישה מעת לעת..." (מתוך: פסיפס, גל' 62, (חורף תשס״ו 2005), עמ' 31־33
נופי הבית, כרמל, 2003
"הספר "נופי הבית" של רחלי אברהם־איתן עומד הפעם בסימן הגעגועים אל הילדות, אל הבית הישן. ספרה הקודם בישר את הכיוון של המשוררת : חיפוש עולם אבוד, כתיבת רקוויאם לעולם שהיה, ניסיון למצוא בעולם הילדות יסודות של טוהר וקודש שיחזקו את העולם של היום. בספרה הקודם " קרן עין כחולה " כתבה חלי איתן על עולם הילדות : "את המים בבריכה יטהרו/וצחוק הילדים ימשיך להדהד/ בין עבר הווה ועתיד/ כובש את הזמן המשתנה/ והסנה לא יאוכל ". חלי ממשיכה אותו קו מספרה הקודם: ניסיון לברוא התחלה חדשה, משאלה של המשוררת לטיהור הההויה האפורה משיירי העולם הישן שקרס. הטוהר והילדות מסמנים אופק אחר: דרך להוביל את העולם החדש שנוצר. קרן העין הכחולה ("קרן עין כחולה, עקד 2000) בישרה נתיב אחר ואור אחר. השיר הפותח את המחזור "נופי הבית הישן" הוא "אבי נתן לי" (עמוד 29). בעיניי השיר הזה מביא בקליפת אגוז את רוח הספר כולו... "
בוקר ירוק, ספריית פועלים 1997
על ספר זה כתב המשורר נתן יונתן, עורך הספר: "שירה שיש בה רעננות של הסתכלות ושל ביטוי; תום, רוחב־דעת ורוחב־לב במגע עם העולם, עולם הטבע והעולם האנושי, שמחת חיים וסגולות שבעת הזאת מתקשים משוררים צעירים לבטא, ועם זאת יש בה פיכחון ומבט אירוני בחיים, תבונה של בגרות וסממני כתיבה שאנו מונים במודרנה". הספר זכה בפרס שר החינוך לספרי ביכורים (1997), בפרס אדלר (1998) ובפרס אח"י (1999). נימוקיה של וועדת השופטים להעניק את פרס שר החינוך לספר הבכורים "בוקר ירוק": "שיריה של רחלי אברהם־איתן עוסקים בנושאים מגוונים; בהם שירי נוף כפריים, שירי אהבה וכמיהה, נשיות וגבריות, חוויות ארוטיות, גוף ונפש, מצבי רוח, מצבים קיומיים, תוך שימוש במונחים מדעיים וקוסמיים. שפתה בהירה, ביטויים לשוניים ציוריים ומוסיקליים מקוריים, תוך התייחסות גלויה אל קודמיה בספרות העברית וזה בהחלט לזכותה." לרכישת הספר "בוקר ירוק" בפניה ישירה אל המשוררת במסנג'ר בדף הפייסבוק: chelly abraham-eitan בקישור: https://www.facebook.com/רחלי-אברהם-איתן-משוררת-807474985933451/ ובאימייל: paths.light@gmail.com או באתר בוקספר בקישור: וכן באתר הקיבוץ המאוחד-ספריית פועלים בקישור: בוקר ירוק אברהם-איתן חלי (kibutz-poalim.co.il)
קרן עין כחולה
ספר השירים השני של רחלי אברהם־ איתן "קרן עין כחולה" מביא לידי השלמה ובשלות אותו עולם נשי, שוקק צבעוניות, שאיפיין את כתיבתה גם בשנים הקודמות. זהו עולם שבו הצומח והחי מופיעים בכפל פנים: הריאליה המקיפה את המשוררת מכל עבר, ומערכת הסמלים המבטאת את המתרחש בפנימיותה של אשה. רגשות ניגודיים פורצים בעוז, אך הם נתונים לביקורת האינטלקט, היודע גם את ההתייחסות האירונית אל אירועי החיים. לרכישת הספר "בוקר ירוק" בפניה ישירה אל המשוררת במסנג'ר בדף הפייסבוק: chelly abraham-eitan בקישור: https://www.facebook.com/רחלי-אברהם-איתן-משוררת-807474985933451/ ובאימייל: paths.light@gmail.com
סימפוניית אביב
סימפונית אביב, שירים, שבילי אור, מודיעין, 2011 ספר השירים "סימפוניית אביב" מכיל שירים בעברית ותרגומם לאנגלית. המקור מופיע מול התרגום. השירים הנבחרים מבטאים את אחד ממאפייני שירתה של רחלי אברהם-איתן – "שירה אופטימית" כהגדרתה של דנה יופה עורכת "חדשות מודיעין". הספר, מתאר את נופי החוץ של גבעות מודיעין הפורחות באביב באנלוגיה לנופי הנפש העֵרָה. מול שירי האביב מופיעים בספר באנלוגיה ניגודית שירי כיליון, שירי כאב, שירי מחלה, שהם חלק ממעגל החיים על כל הרע והטוב שבו. לרכישת הספר "בוקר ירוק" בפניה ישירה אל המשוררת במסנג'ר בדף הפייסבוק: chelly abraham-eitan בקישור: https://www.facebook.com/רחלי-אברהם-איתן-משוררת-807474985933451/ ובאימייל: paths.light@gmail.com