שירה #עתון77

מעלית אל הים (עתון77, 2005)

עיון ב"מעלית אל הים" מאת חלי אברהם-איתן מאת: אסתר ויתקון זילבר קריאה בשירי חלי איתן בספרה האחרון "מעלית אל הים" זימנה לי חווית הצצה לעולמה הנפשי והפואטי, וגילוי אמת פנימית חזקה מאוד. אמת זו נמסרת באמצעים פואטיים קלאסיים ומודרניים השלובים זה בזה. מראות השתייה של שירתה נהירים. קל ונעים להתחבר אליהם בעוצמות משתנות. חלי איתן משעבדת בשיריה את מרבית עולם החושים, חלק ניכר אך מסוים, של מראות הטבע, ומושגים מתחום ההבנה הפסיכולוגית כדי לתאר במדויק את עולמה הפנימי הדינאמי והחיוני, שהוא נתון לעתים בבדידות גדולה ומעיקה. בעולם המראות היא משתמשת במטאפורות יסוד החוזרות ונשנות בשיריה. אלו לקוחות מעולם השירה הקלאסית והרומנטית ובטבעיות גדולה ללא עכבות: המים, הים, האור, הציפורים. היא בת העולם המודרני, המאופיין בסממנים טכנולוגיים ופסיכולוגיסטיים, ועל כן היא מרבה להשתמש בהם בשיריה, כמו בשיר "דלת – החלום" (עמ' 69) "עוֹף דּוֹאֶה בְּחֶדְוָה בָּאֲוִיר הָרָטֹב מִשְׁתַּחְרֵר מִכִּבְלֵי אֶגוֹ"... בְּנִים לֹא נִים אֲנִי אַחֵר כְּבַמַּאי בְּמַאֲרַג מֵידַע תַּת-גַּלִּי "שֶׁל עָבָר, הוֹוֶה, עָתִיד"... ...וְזוֹרֵעַ פְּנִינֵי אוֹר בְּתַחֲנוֹת זְמָן שׁוֹנוֹת". האור מופיע בשיר כמטאפורה קבלית, המבטא אושר, התחברות עם היסוד האלוהי, העל-זמני. האור הנו מטאפורה מרכזית בשירתה של חלי וגם ממשות פיסית, ריאלית. בשיר אחר "כוח המים, מנוע הדם", זרם המים כזרם התודעה בנפש המיוסרת. הסלעים הם הקשיים, המחשבות הכפייתיות הטורדניות שבנפש. הסלעים "כהתנחלות חוץ". מטאפורה המשקפת עמדה פוליטית כדרך אגב. הנפש נרפאת מכוח המים הזורמים ושוטפים את הסלעים ומסיטים אותם לצדדים. המים בשירת חלי הם ממשות מרפאת וגם מטאפורה מורכבת מרכזית. המים בשיריה עוצמתיים, נמצאים בתנועה דינאמית. כגלי ים, כגשם סוחף, אך גם רכים ומלטפים. בשיר "סופה" נמצא תאור סוחף של חוויה אישית, כמאורע בטבע. הטבע סוער, ממש צונאמי. הים, החוף, השמים, ברקים, גשם ניתך ומצליף כסערת מלחמה. לתוך תאור הטבע משולבים מושגים טכנולוגיים מודרניים, מוכרים לכל אחד המעבירים חוויה אותנטית, שהקורא יכול להזדהות עמה: "... דְּמָמָה מְיַלֶּלֶת הֶמְיָה בַּחוּצוֹת קֶצֶר חַשְׁמַלִּי מְבַלְבֵּל בֵּין חֲשֵׁכָה שֶׁבִּפְנִים וַחֲשֵׁכָה שֶׁבַּחוּץ קַו נִתָּק וְגֵו לָבָן מַרְטִיט בְּכֵהוּת בַּחֶדֶר"... בסופו של השיר הרגשתי כאילו אני זו שעברתי את הסופה הקשה. לעומת הסערה הפורצת את גבולות האני, ומביאה את היקום לתוך רשות הפרט ללא רשות, אנו מוצאים תאור חווית חיים קטנה, ביתית חמימה ומפתה. הרשות לגעת בקטנות חיי היום-יום ולגלות בה טעם של מעבר לחוויה החושנית. החוויה החושית הופכת לחוויה רוחנית מוזיקלית. "טעמו המתוק של הבצל מטגן מתנגן על הלשון". סינתזה המגלגלת את חוש השמע, האחראי על הולכת החוויה הרוחנית, אל החוויה הקולינארית ומעלה אותה אל הממד הרוחני. אחזור אל מוטיב האור בשירי אברהם-איתן. האור מבטא את המימוש הארוטי, כמו בשיר היפהפה "לבנה" עמ' 60. האור בשיר מקורו בקבלה היהודית. הלבנה המתמעטת ומתמלאת במחזוריות היא סמל להשתוקקות לגאולה האישית. המאור הגדול הוא הגבר האוהב המעניק מאורו למאור הקטן, הלבנה, האישה. במחזוריות של הלבנה המתמלאת באור ומתרוקנת ממנו, נמצא את המימוש הארוטי הפוקד את האישה מעת לעת..." (מתוך: פסיפס, גל' 62, (חורף תשס״ו 2005), עמ' 31־33